חוקים של שש בש
מטרת המשחק היא שכל שחקן יעביר את כלי המשחק שלו ל"אזור, שלו בלוח המשחק, ואז
"לפנותם" מהלוח. הראשון מבין השחקנים ש"יפנה" באופן זה את כלי המשחק שלו מהלוח-
הוא המנצח של אותו משחק.
כל שחקן זורק שתי קוביות. ומזיז את האבנים שלו. השחקן
מזיז את האבנים שלו עפ"י כל קוביה בנפרד (ולא עפ"י סכומם). השחקן חייב להזיז את
האבנים בכל מצב שהמשטח מאפשר לו והוא אינו רשאי לנוע אחורה. כדי לנצח במשחק צריך
השחקן להכניס את כל האבנים שלו לבסיסו לאחר שהגיע למצב כזה יכול השחקן להתחיל
להוציא את אבניו מחוץ ללוח, צעד מעבר ללוח הוא למעשה משולש 0 או 25 בהתאמה,
במידה ולאחר שהתחיל שחקן להוציא את אבניו מחוץ ללוח בוצעה לכידה על אחת מאבניו
לא יכול השחקן להוציא אבנים מחוץ ללוח עד אשר תוחזר האבן לבסיס .
כאשר שחקן מבצע לכידה(כמתואר לעיל) על אבן של שחקן יריב, יזרוק השחקן היריב את
הקוביות בתורו, בהתאם לתוצאות הקוביות יוכל השחקן להכניס את האבן לבסיסו ,
הספירה מבוצעת החל מהמשולש הראשון ועד לשישי, כלומר אם יזרוק השחקן 1:3(בקובייה
אחת 1 ובקובייה שנייה 3) יוכל להכניס את האבן למשולשים 1 או 3 במידה והוא השחור
או משולשים 24 ו22 ללבן. שחקן שלא הצליח לשחרר את חיילו הלכוד, יוותר על תורו.
אין הגבלה על מספר החיילים הלכודים.
אחד הדברים החשובים במשחק הוא לנסות ולהשאיר כמה שפחות אבנים בודדות על המשולשים
כי האבנים האלה יכולים להילכד ואז הם מתחילים את המסלול שלהם מההתחלה כלומר
מהבסיס של היריב.
אכילה וכניסה
נקודת מוצא אשר מכילה פיון אחד (לא משנה מאיזה צבע) נקראת "פירצה". ברגע שפיון
מצבע המתחרה נוחת על "פירצה", הוא למעשה מבצע אכילה של הפיון השני ומעביר אותו
אל "גדר ההפרדה". בכל פעם, אשר מגיע תורו של שחקן בעל פיון שיושב על ה"גדר",
מחובתו הראשונה להכניס את הפיון (אחד או יותר שנאכל/ו ע"י היריב) חזרה ללוח
ל'מגרש היריב'. פיון מוכנס לנקודת מוצא פנויה לפי אחד הערכים של הקוביות שנזרקו
ע"י השחקן.לדוגמא, אם שחקן זורק 4 ו- 6, יוכל להכניס את הפיון שלו (שנאכל)
לנקודת מוצא מספר 4 או 6 של היריב, כל עוד הנקודה המדוברת לא תפוסה ע"י שניים או
יותר מהפיונים של היריב.אם אף אחת מהנקודות להם יכל להביא את הפיון אינן פנויות,
אותו שחקן מאבד את תורו הנוכחי. אם שחקן יכול להביא רק חלק מפיוניו (שנאכלו) אך
לא את כולם, יהיה חייב להכניס את המקסימום שיכול ויתכן שיפסיד את שארית מהלכיו
בתור זה.לאחר שאחרון הפיונים של השחקן הוכנסו, חייב השחקן לנצל את שאר הצעדים
שנותרו לו למהלך לפי הקוביות.
פינוי
לאחר ששחקן הזיז את כל 15 הפיונים שלו לתוך 'המגרש הביתי' שלו, יוכל להתחיל
לפנותם. הוצאת הפיונים תבוצע לפי מספר הצעדים שהקוביות מראות ובהתאם למספר נקודת
המוצא של הפיון המיועד לפינוי מהלוח.אם אין פיון בנקודת מוצא שערך הקוביה מראה,
יזיז את הפיון צעדים חוקיים (רק לנקודות פנויות או "פירצות") מנקודת המוצא בעלת
הערך הגבוה ביותר. אם אין בנקודת מוצא זו יזיז מנקודת מוצא נמוכה בערך אחד פחות
וכן הלאה. השחקן לא מחויב לפינוי פיונים אם יש לו אלטרנטיבה למהלך חוקי אחר.על
מנת שיוכל לפנות פיונים, על השחקן מוטלת חובה שכל הפיונים הפעילים שלו (אלה שעוד
לא הספיק לפנות) יהיו ממקומים 'במגרש הביתי' שלו. אם נאכל לו פיון תוך כדי תהליך
הפינוי, יהיה חייב השחקן להחזירו ל'מגרש הביתי' לפני שיוכל להמשיך לפנות פיונים.
הפסד משחק במרס או במרס תורכי
בסיום המשחק, אם השחקן המפסיד הספיק לפנות לפחות פיון אחד, אזי הוא מפסיד במשחק
לפי ערך קוביית ההכפלה (כפול הסכום הראשוני של המשחק או לפי פעם אחת הסכום
הראשוני אם לא היו הכפלות במהלך המשחק). מאידך, אם השחקן המפסיד לא הספיק לפנות
אף אחד מהפיונים לפני סיום המשחק, אזי הפסיד את המשחק ב"מרס" והפסיד פי שניים את
הערך של הסכום המוכפל (או הראשוני אם לא היו הכפלות במשחק). מעבר לכך, אם לפני
סיום המשחק לא הספיק המפסיד לפנות אף פיון ועדיין אחד או יותר מהפיונים שלו נמצא
ב'מגרש היריב' של המנצח במשחק, אזי הפסיד את המשחק ב"מרס תורכי" ומפסיד פי שלוש
מערך הסכום המוכפל (או הראשוני אם לא הכפלות במשחק). |
